הורים רבים מתלבטים בינם לבין עצמם כיצד והאם הם יכולים לדעת שהמתבגר/ת שלהם נמצא במצוקה. בעיקר לדעת להבדיל האם המצוקה היא מצוקה רגעית שתחלוף מעצמה או, מצוקה שיש צורך להתערב ולעזור למתבגר/ת להתמודד עם הקשיים אותם/ן הוא חווה.
גיל ההתבגרות הנו גיל שמעצם טבעו מלווה בתנודתיות רבה במצב הרוח, המתבגר חווה התמודדויות לא פשוטות בכל המישורים: האישי, חברתי, הלימודי והמשפחתי. כאשר כל אירוע גם המינורי עלול להתפרש על ידי המתבגר/ת כאירוע בעל משמעות והשלכות הרות גורל על ההווה והעתיד של חייו. תנודתיות במצבי הרוח , לצד הקשיים האובייקטיביים והסובייקטיביים שחווה המתבגר/ת עלולים להוביל לקושי של ההורה לזהות ולהבחין בין מצבים של משבר חולפים ובין כאלו שילוו אותו זמן רב.
על מנת שההורה יוכל להבחין לזהות ולהתערב ישנם מספר סימני שיכולים לעזור כל הורה לאבחן ולהבדיל בין מצבים משבר חולפים ובין מצבים שדורשים התערבות.
• נסתכל בעיניים של המתבגר/ת שלנו וננסה להבין מה הוא מרגיש : האם זה כעס, תסכול, ייאוש, זעם, שמחה, עצב. ככל באופן טבעי רגשות קשים כגון : ייאוש, כעס, זעם, עצב צריכים להיות סוג של סממן עבורנו למתן תשומת לב . כאשר רגשות אלו נמשכים ואינם עוברים בהחלט מומלץ לפנות למתבגר לבדוק ולהבין את מקורן של אותם רגשות.
• נתבונן עד כמה המתבגר/ת מסתגר בחדרו לעומת מצבים בהם הוא מבלה עם חברים או בחברת המשפחה. כאשר ככול שהמתבגר/ת נוטה להסתגר יותר בחדרו ולמעט בקשר הדבר צריך להוות סממן למתן תשומת לב.
• נתבונן האם המתבגר/ת מגלים אכפתיות ומטפחים את עצמם לעומת חוסר אכפתיות ומצבי הזנחה. כאשר הכוונה האם המתבגר/ת מקפידים על מקלחת, צחצוח שיניים, בגדים נקיים לעומת מצבים בהם הם נמנעים מכך. גיל ההתבגרות על פי רוב הנו גיל שמאופיין בדאגה וטיפוח עצמי ועל כן מצבים בהם המתבגר/ת נמנעים מכך צריכים להוות סממן למתן תשומת לב.
• נשים לב למידת הקשר של המתבגר עם המשפחה- האם חל שינוי משמעותי במידת הקשר שלו. מתבגר/ת שבעבר בילו חלק מהזמן הפנוי שלהם עם האחים/ות ועם ההורים ובעת האחרונה נמנעים מכך מהווה סממן למתן תשומת לב למצבו/ה של המתבגר/ת.
• נשים לב לשינוים במצבו הלימודי של המתבגר/ת- במידה ומצבו הלימודי של המתבגר/ת היה תקין או אפילו טוב ובעת האחרונה חל שינוי משמעותי לרעה- משמע ירידה דרסטית בציוניו מהווה סממן למתן תשומת לב.
חמשת אזורי ההתבוננות הללו, מזמינים אותנו ההורים לחדד את מבטנו אודות מצבו של המתבגר/ת שלנו. כאשר ככל שינויים משמעותיים בטווח של שבועות או חודשים בהחלט מהווים סממן שיש צורך במתן תשומת לב ובדיקה מעמיקה יותר של מצבו של המתבגר/ת.
אז מה ניתן לעשות?
*השלב הראשון הנו התייעצות עם ההורה השני בשביל לקבל נקודת מבט רחבה ושלמה יותר. במידה וההורה הוא מגדל יחיד ניתן להתייעץ עם בני משפחה נוספים כדוגמת סבים/ות (ככלל לא מומלץ לערב אחים/ות בדיון לגבי מתבגר/ת).
*בשלב הבא חשוב לנסות לייצר שיחה פתוחה עד כמה שאפשר לא שיפוטית ורגועה כדי לנסות להבין ממנו את הסיבה לקושי אותו אתם מזהים. כאשר שיחה כזו חשוב שההורה ינסה להקשיב באופן אמתי ופתוח ורק לאחר מכן בהתאם לרצון ולצורך יציע למתבגר/ת עצה או עזרה קונקרטית.
*כאשר ההתרשמות של ההורה שהמתבגר/ת מתמודד עם קושי משמעותי מומלץ בחום לפנות לאיש מקצוע מתאים כדי לעזור למתבגר/ת להתגבר. במקרים בהם המתבגר/ת מסרב לפנות לעזרה או ההורה מרגיש שהוא צריך הדרכה/ייעוץ/ליווי בהחלט מומלץ שהוא יפנה לקבלת הדרכה הורית כדי להקל על ההתמודדות של המשפחה כולה.
בכל מקרה של התלבטות מומלץ לקבוע פגישה עם איש מקצוע שיעזור לכם/ן לאבחן ולהבין לעומק את הקושי עמו מתמודד המתבגר ואף חשוב מכך כיצד ניתן לעזור ולהקל עליו את ההתמודדות.
ענבל לוסטיג עובדת סוציאלית מומחית בפסיכותרפיה. מטפלת במתבגרים ובוגרים צעירים שמתקשים בתחומים של עבודה, לימודים וזוגיות. במקביל עוסקת בהדרכות להורים שמרגישים שהילד שלהם איבד את הדרך.
